פסק-דין בתיק ע"ש 001245/04

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של המפקח על הביטוח, מיום 7.11.04, שניתנה בתוקף סמכותו לפי סעיף 29(א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, (להלן: "החוק") בה הורה על ביטול רישיון סוכן הביטוח של המערער למשך שלוש שנים.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן:

נגד המערער הוגשו תלונות בשני תחומים אשר התייחסו לעיסוקו כסוכן ביטוח, האחד חתימה על פוליסות ביטוח בשם המבוטחים, והשני על כך שהפקיד כספים שקיבל ממבוטחים לרכישת פוליסות ביטוח, בחשבון פרטי שלו ושל רעייתו, בניגוד להוראת סעיף30 לחוק.

לנוכח חומרת התלונות, החליט המשיב להביא את הנושא בפני הוועדה המייעצת, כקבוע בסעיף 29 לחוק ורשיונו של המערער הותלה החל מיום 21.6.04.

לאחר שהמערער התייצב בפני הוועדה וניתנה לו ההזדמנות להתייחס לתלונות, המליצה הוועדה על ביטול רשיונו למשך שלושה חודשים. המשיב לא קיבל המלצה זו והחליט לבטל את רשיונו של המערער למשך שלוש שנים.

מהחלטתו של המשיב עולה, כי למרות שהוגשו נגד המערער תלונות המתייחסות לחתימה על פוליסות ביטוח, טענת המערער לפיה, פעל על פי הרשאה שנתנו לו המבוטחים, לא נסתרה.

מאידך גיסא, הוברר כי המערער אכן הפקיד סכום של כ-76,000 ש"ח בחשבון פרטי השייך לו ולרעייתו בניגוד לסעיף 30 לחוק המחייב סוכן ביטוח להפקיד כספים שהוא גובה ממבוטחים בחשבון נפרד ולהעבירם למבטח עד ה-15 בחודש לאחר החודש שבו גבה אותם.

המערער נהג בשיטה פסולה זו במשך שנתיים וחצי עד אשר במסגרת הליכי הגירושין שנוהלו בינו לבין אישתו הוטל עיקול על החשבון, עקב כך נבצר מהמערער להעביר הכספים למבטח; ואלמלא התערבותה של חברת הביטוח היו המבוטחים נותרים ללא כיסוי ביטוחי.

המערער אינו מכחיש, כאמור, את העובדות הנוגעות להפקדת כספי המבוטחים בחשבונו הפרטי, אך יחד עם זאת מבקש להדגיש כי לא שלח ידו בכספים אלה וכי אלמלא העיקולים לא היה נגרם נזק לאיש ולהשקפתו העונש של שלוש שנות שלילת רשיון סוכן אינו מידתי יחסית למעשים המפורטים לעיל.

לעומתו, טוען המשיב כי אין מדובר ב"עבירה טכנית" וכי יש לעקור מן השורש את הנוהל הנפסד של שימוש בכספי מבוטחים כמנוף פיננסי לעסקי הסוכן. לאור חומרת המעשים המיוחסים למערער מבקש המשיב להותיר את משך השלילה על כנה.

דיון.

בבחינת סבירות שיקול דעתו של המשיב, בקביעת משך תקופת ביטול הרשיון יש לבחון את חומרת המעשים המיוחסים לסוכן ואת מידת השפעתם על התאמתו לעסוק בתחום זה.

מבלי להקל ראש, מהתעלמותו של המערער מהוראות סעיף 30 לחוק, יש לקחת בחשבון כי הלה לא התכוון לעשות בכסף שימוש שלא כדין ורק בשל הסכסוך שפרץ בינו לבין אישתו נמנע ממנו להעביר את הכסף למבטח.

עוד יצויין, כי המשיב לא קבע ממצאים ביחס לטענת הזיוף ולפיכך, ביטול הרשיון מתייחס רק לנושא הפקדת הכספים בחשבון הפרטי.

בבג"ץ 5064/03 לשכת סוכני ביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוחים ואח' נדונה שאלת חוקיותן של הוראות המפקח, בחוזר ביטוח 4/2003 שעניינו "התקשרות מבטח עם סוכן ביטוח" בו נקבעו הוראות מחייבות באשר לאופן שבו על סוכני ביטוח לנהוג בדמי ביטוח המועברים לידם מאת המבוטחים.

בדחותה את העתירה קבעה כב' השופטת ד' בייניש כי:

"הוראות החוזר נועדו להבטיח שדמי הביטוח המשתלמים מהמבוטח באמצעות סוכני ביטוח יגיעו ליעדם, כלומר למבטחים, מבלי שיעשה בהם שימוש החורג מן המטרה שלשמה הם שולמו."

ומוסיפה כב' השופטת ומבהירה את חשיבות ההוראה העוסקת למעשה בכספים המוחזקים בנאמנות.

"זיקתו של סוכן הביטוח לדמי הביטוח היא, איפוא, זיקה של נאמנות, כל תכלית החלתו של מוסד השליחות על הסוכן לעניין דמי הביטוח... היא להגן על זכויות המבוטח. לפיכך, דמי הביטוח שייכים למבטח ואל לו לסוכן הביטוח להחזיק בדמי הביטוח ולהשתמש בהם לטובת עסקיו שלו."